פירוש חדש לספר בראשית - הקדמה

מהו ספר בראשית?

ספר בראשית, עבורי, הוא אוצר החוויה האנושית. אוצר זה, ראשיתו עם בריאת השמים והארץ, הרבה לפני השלמת בריאתו של האדם. יחד עם זאת, עבורי החוויה האנושית קיימת כבר שם, והיא הולכת ומתהווה, תוך כדי שמים נפרדים ממים ונברא הרקיע, בה בשעה שהים מפנה מקום ליבשה, ובאותו הזמן שהמאורות וצבא השמים ממלאים את הרקיע. החוויה האנושית מוסיפה ונרקמת אף בשעה שחיות נבראות בים וביבשה, ובעוד האדם עצמו הולך ומופיע כאדם על הארץ.

ספר בראשית הוא גם תיאור של שלמות סדוקה, שעוברת תהליך של השתלמות מחדש. הרקיע הרופף בדור נח והמבול מסמן שלב מסוים בתהליך ההכנה של העולם, ומגדל בבל המתמוטט מסמן שלב נוסף בעולם שהולך ונברא ומתכונן. כל העת כוכבים מוסיפים להיוולד ונשמות נוצרות.

אני מקבלת את הדעה הרואה כל יום מששת ימי הבריאה כאלף שנה. ספר בראשית, אם כן, הוא בעבורי אלפיים שנים ראשונות של בריאה, שהם בסך הכל יומיים, כשהיום השלישי כבר בוקע ומבצבץ. הוא גם ספר תולדות העמים וספר היצירה של עם ישראל, אפילו שזה עדיין לא מופיע בו בלבוש שלם. מערכת היחסים המורכבת של ישראל עם אומות העולם כבר קיימת בספר בראשית, וגם היא, בעיניי, חלק מסיפור בריאתו של העולם.

הרעיון החשוב ביותר, לדעתי, שיש להבינו ולהפנימו מתוך הקריאה בתורה בספר בראשית, הוא שסדר הבריאה איננו סדר כלל וכלל. למעשה, מה שמאפיין אותו הוא אי סדר מוחלט. ניתן לדמות זאת ליד של אומן, שאנו מתבוננים בה בשעה שהיא יוצרת. איננו רואים או מבינים מה האומן מצייר, ואיך ברעיונו מסתדרות הפעולות שלו עם התוצר הסופי שאליו הוא מכוון. ואף על פי כן, האומן שלנו הוא רב אומן, ואנו מופתעים לגלות שהקווים הלא ברורים, ההסתבכויות, מה שנראה כהיעדר כיוון וכבלבול, אינם אלא הכנה טובה ביותר למה שמתגלה בבריאה הנשלמת והשלמה. כל שאנו נדרשים לו הוא - לתת אמון.

שיטת הלימוד שלי

את השיטה שלי ללמוד את ספר בראשית ואת התורה כולה, ניתן לתאר כתנועה של מטוטלת, ולעתים אף כתנועת סחרחרה. בכדי ללמוד פסוק אחד, אני אלך לטקסט נוסף, ואציב שני מסמכים זה מול זה, כיוון שהם מאירים אחד את השני, ומלבנים איש את אחיו. ויש פעמים, שיעמדו לנגד עיניי אזורים רבים ושונים בתנ"ך ובמדרשי חז"ל, שאבוא אליהם בעת ובעונה אחת. אקפוץ מאחד לשני ולשלישי, ובחזרה. התורה, כמו הבריאה, מאופיינת בבו-זמניות, ולכן חלקיה השונים עומדים יחד, מכוננים זה את זה בכל עת, ללא הפרדה כלל.

השאלה, היא העומדת בבסיס הלימוד שלי תמיד. המקום הרעוע, שרק בו יכול להיווצר משהו חדש, הוא מקום הלימוד שלי. אין זו חכמה גדולה למצוא משמעות ושלמות בסדר ובקוהרנטיות. משמעויות נסתרות וסודות עמוקים חבויים באי סדר ובחוסר היציבות המצויים במקום של הקושי והשאלה. לפיכך, לימוד התורה הוא כמו מפגש ראשון עם טקסט לא מוכר, כשהתשובות שלימדוני נשארות בצד לרגע, ובמקומן נוצרות שרשרות של שאלות, שבהן כוח יצירה ומשמעות חדשה.

אין לי ספק, שהתורה מחכה לנו, שנבוא ונעורר אותה מרבצה.

כל מי שמבקש את מקום החופש של האדם בתוך המערכות הפוליטיות הסבוכות של ימינו, ימצא בה מקור איתן לקבלת מענה, עצה ותושייה. כל החפץ לפגוש במציאות את הבורא ואת הנבראים, את האנושי והאלוקי, את הקשר האמיץ של בני האדם עם ממלכת הטבע, החי והצומח, מוזמן להתקין ולחנוך מחדש פנס מאיר, שסיבוכי הזמן והחיים הותירוהו עוטה באבק וערפל.

מדרשי חז"ל ולימוד התורה

חכמי התלמוד במדרשים לתורה סימנו לנו כך, לפני אלפי שנים, ביטויים, מילים, פסוקים ופרשות בתנ"ך, שביקשו שנשים לב אליהם במיוחד. הסימונים שלהם הם מפתח לפענוח סודות עמוקים ועניינים חשובים, שהתורה טומנת בחובה. את התורה אי אפשר להבין עד הסוף בקריאה ראשונה. תמיד יהיה איזה קושי, ואת זאת ידעו חכמינו היטב. במדרשים הם הבליטו עבורנו את נקודות הקושי, כי ביקשו שנחזור ונלמד אותן, ונשאל על אודותיהן.

חז"ל למדו את הכתובים מעצמם ואל עצמם, ומה שעניין אותם יותר מכל ובאופן בלבדי, הוא מה שנאמר בכתובים, ותו לא. הם ידעו המון על תרבויות של עבודה זרה. הם היו בקיאים בענייני דיומא, וכרכו עצמם בעסקי הציבור. ועם כל זה, בתורה עניינה אותם התורה בלבד. הם הבינו שהכל מצוי בה, ולכן ראוי להתייחס אליה ולמה שכתוב בה בכובד ראש.

הם למדו אותה כמקשה אחת. כלל מרכזי בלימוד התורה של חז"ל הוא - אין מוקדם ומאוחר בתורה. לכן את מעשה הבריאה הם ביקשו לפענח לא רק בקריאה של ספר בראשית. הם השתמשו בזיכרון הפנומנלי שלהם כדי להביא פסוקים ופרקים מספר איוב, ממזמורי תהלים, ממשלי ומהנביאים, שיסייעו להם לבאר את מה שכתוב בפרשת בראשית, מלאכת הבריאה.

יותר מזה. לי יש הרגשה, שחכמינו ידעו שלאישים קדמונים רבים היו תשובות לשאלות שהם העזו לשאול בזמנם, ואנו ממשיכים לחקור בימינו. כמה וכמה אנשים עתיקים מאד ידעו לספר את מעשה הבריאה ברוב כישרון. בתוך מעשה זה אצורים גם בחירתו של אדם הראשון, מנהגיהם של בני דור המבול ומשטרם של אנשי מגדל בבל.   

לימוד המדרש עם התורה

באומרי שחכמי הגמרא סימנו עבורנו מפת דרכים בתנ"ך, כוונתי לומר שמדרשי חז"ל זרועים רמזים רבים, שתפקידם להפנות את תשומת ליבנו למשהו מיוחד בכתוב מסוים במקרא. המדרש הוא כמו שפת הקוד של התורה, והתורה היא הממשק למשתמש. לחכמים חשוב להזכיר לנו שלא להסתפק בממשק. שפת הקוד של המדרש מתפקדת גם ככלי יעיל לאחסון מידע במינימום מקום, והיא בה בשעה גם מתפקדת כמכשיר לאבטחת מידע. שפת הקוד מתפענחת למי שיש לו גישה אליה. ולמי אמורה להיות גישה? - לכל מי שחשקה נפשו בתורה ובפתרון חידותיה.

סוג אחד נפוץ ביותר של סימן ורמז במדרשים הוא הציטוט של פסוק מהתורה. כמעט תמיד, כשחכם מביא טענה, הוא מבקש לעגן אותה באמצעות הבאת ציטוט מן התנ"ך. הנה דוגמה ידועה מהגדה של פסח: "מרור זה שאנו אוכלים, על שום מה? על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים. שנאמר: וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים..."

בכל פעם שמובא ציטוט במדרש ("שנאמר"), זוהי הפנייה לטקסט נוסף, שעשוי לעזור לנו להבין משהו חשוב. זו איננה רק הוכחה לטענה של חכם. אם תרצו, בשפת הקוד של חכמינו, נעשה לעתים שימוש בלינקים, הם הציטוטים, על מנת שנוכל להסתייע במקורות מידע נוספים.

כשנותנים לחכמי המדרש להוביל אותנו לפרקים ולפסוקים בספרים נוספים בתנ"ך, לעתים קרובות, כבר אז נגלים לנו אוצרות חשובים של משמעות ותובנה. ההשתקפות של אזורים שונים בכתובים, השייכים למאורעות, לאנשים ולזמנים שונים בתולדות האנושות, יוצרת שדה רחב ביותר של ראייה, המגדילה את התפישה שלנו, ומאפשרת לנו לדלות משמעויות פילוסופיות והיסטוריות מפליאות. המון תשובות לשאלות שטרם העלינו על דעתנו, זורם אלינו ברגעים מיוחדים אלו.    

 לחצו כאן לקריאת הפרק הראשון